כלל חב` לביטוח בע"מ נ' דוויאת

פסק דין

זוהי תביעת שיבוב בגין נזקי רכוש בתאונת דרכים.

אין מחלוקת על הרקע לקרות התאונה, כאשר רכב המבוטח על ידי התובעת (להלן: הרכב המבוטח) נסע בדרך חברון בירושלים, ורכב שנסע לפניו האט באופן פתאומי. נהג הרכב המבוטח טען כי בעקבות פניה של הרכב שנסע לפניו, עצר ורכב הנתבע פגע בו מאחור. ואילו הנתבע טוען כי הוא נסע בנתיב האמצעי והרכב המבוטח בנתיב השמאלי. בעקבות פניית הרכב שלפנים ובמטרה להימנע מתאונה, סטה הרכב המבוטח לנתיבו שלו וכתוצאה מכך נגרמה התאונה.

העדויות שנשמעו הן עדויות שני הנהגים בלבד, כך שמדובר למעשה ב"גירסה מול גירסה". לפיכך, ובהתחשב בזמן הרב שעבר מאז התאונה, כשבע שנים – וההשפעה על זכרונם של העדים – קיים קושי לקבוע ממצאים חד משמעיים.

לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בחוות דעת המומחה ובתמונות שצורפו להן החלטתי לדחות את התביעה מנימוקים אלו:

1.אין מחלוקת על כך שהפגיעה בכלי הרכב אינה חזית מול אחור, אלא פגיעה צידית: חלק שמאלי קדמי של רכב הנתבע מול ימני אחורי של הרכב המבוטח. ההסבר שהוצע לכך על ידי התובעת היה שרכב הנתבע פנה ימינה במטרה למנוע תאונה. אולם אם כך היה ניתן לצפות לפגיעה בפינת רכב הנתבע, ופגיעה כזו לא תוארה על ידי העדים. על כן, התיאור הכללי של התאונה מתיישב עם כניסת הרכב המבוטח לנתיב הנתבע, כך שרק חלק מכלי הרכב נמצאו זה אחר זה בזמן התאונה.

2.זאת ועוד: דווקא הנזק לרכב המבוטח נראה כנזק לפינה הימנית האחורית, כפי שעולה מן התמונות, במיוחד מס' 2, 3. הדבר מתיישב עם האפשרות שהרכב המבוטח ביצע פניה לנתיב הימני ואז נפגע.

3.הנתבע טען כי לרכבו לא נגרם כל נזק, מלבד פנס שנחתך (פרוטוקול עמ' 7). עדות זו לא נסתרה ואני מקבלת אותה.

קיים חוסר התאמה בלתי סביר בין הנזקים הקשים שנגרמו על פי הנטען לרכב המבוטח, שהוא רכב מסחרי, מאסיבי, המוגן מאחור על ידי פגוש העשוי כקורת ברזל, לבין הנזקים המזעריים לרכב הנתבע, שהוא רכב פרטי רגיל – מונית מסוג סקודה.

לאור כל האמור, לא ניתן לקבוע שהתביעה הוכחה במאזן ההסתברות.

התביעה נדחית.

התובעת תישא בהוצאות הנתבע בסך 1,200 ₪ בצירוף מע"מ וכן בהוצאות העד מטעמה (שהגיע מאילת) בסך 800 ₪.

ניתן היום, כ"ח אייר תש"ע, 12 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: